#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	א. מאי שנא שבשנים אוחזין בטלית וכו' יחלוקו, בההיא ארבא כל דאלים גבר, ובמנה שלישי יהא מונח? 	"כתבו התוס' (ד""ה ויחלוקו) שכיון שאוחזין אנן סהדי שמה שתופס כל אחד הוא שלו וחשיב כאילו כל אחד יש לו בה החצי, אבל בארבא שאינן מוחזקים בה אמרינן כל דאלים גבר <sup>א</sup>. וכאן החלוקה יכולה להיות אמת, אבל במנה שלישי אף דחשיבי מוחזקים ע""י השומר אין החלוקה יכולה להיות אמת ולכן יהא מונח.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>א.  כתב הרשב""א  (ד""ה וזה)  שעוד יש לפרש שבטלית חולקים משום שכל מקום שאין לחשוש שלבסוף יתברר הדבר בעדים פוסקים חלוקה או שודא, אבל בארבא יש לחשוש שיתברר הדבר לכן אומרים כל דאלים גבר. ועוד כתב הרשב""א  (לקמן ה,ב ד""ה שבועה)  שבארבא כיון שלא מזדקקינן להו לדינא לחלוקה, לא מזדקקינן להו לאשבועינהו. והרא""ש ביאר שבארבא אין ראוי לפסוק להם דין חלוקה שמא נפסיד לאחד מהם שלא כדין. ויותר ראוי לומר להם שכל מי שתגבר ידו בכח או בראיות שיזכה וסומכים על זה שמי שהדין עמו קרוב להביא ראיות ועוד שמי שהדין עמו מוסר נפשו להעמיד את שלו בידו יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול. אבל הכא דשניהם מוחזקים בגוף הטלית אנו מחוייבים למחות שלא יגזול האחד את חבירו הלכך אנו פוסקים להם דין חלוקה.</span>"	"ב""מ תוס' ב."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ב. שנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי 1) מה הדין 2) מדוע האומר חציה שלי לא יהיה נאמן לקבל חציה במיגו שהיה אומר כולה שלי 3) האומר כולה שלי יש לו בודאי חציה והאומר חציה שלי ספק אם יש לו בה כלום, ומדוע לא נאמר אין ספק מוציא מידי ודאי? 	"1) האומר כולה שלי ישבע והאומר חציה שלי ישבע שאין חלקים וזה נוטל רביע.שאין לו בה פחות משלשה חלקים לו בה פחות מרביע, זה נוטל שלשה2) כתבו התוס' (ד""ה וזה) בשם ריב""ם דמיגו להוציא לא אמרינן, דבחציו השני מוחזק זה כמו זה <sup>ב</sup>.3) כתבו התוס' (שם) שאין סברא שמה שהוא ודאי בחציו שיועיל לו לחציו השני <sup>ג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ב.  והרשב""א  (בד""ה זה)  תירץ דלא אמרינן מיגו דאי בעי לרבות בתביעה ניתן לו כל מה שתבע עכשיו. [כלומר דמיגו מממון לממון לא אמרינן]. ועוד תירץ שכיון שאם היה טוען כולה שלי לא היה נוטל אלא חצי ממה שהוא תובע, כך כשאינו תובע אלא חציה אין נותנים לו אלא מחצית ממה שהוא תובע.
<br>ג.  והרשב""א  (ד""ה זה)  תירץ שכיון שאין השני ודאי אלא מתוך הודאתו של זה אין לו להפסיד משום כך.</span>"	"ב""מ ב. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ג. זה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני ארגתיה, מה הדין ומדוע? 	"רש""י (ד""ה במקח) כתב שתהא מונחת עד שיבוא אליהו כיון שאחד מהן הוא ודאי רמאי. והתוס' (ד""ה אי) כתבו שיחלקו בשבועה כיון שע""י השבועה יפרוש, שהחשוד על ממון אינו חשוד על שבועה. [ועי' במהר""ם ובמהר""ם שיף]."	"ב""מ ב. - ב: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ד. מדוע הוצרכה המשנה להביא הדין גם במציאה וגם במקח וממכר?	"רש""י פירש שאם היה שונה רק במציאה הו""א שדווקא במציאה הטילו חכמים שבועה על כל אחד מהם כיון שמורה היתר לעצמו לאחוז בה שלא כדין שאומר שחבירו אינו מפסיד כלום שהרי בחנם ובלא טורח באה לו, אבל במקח וממכר שזה בא לחלוק וליתן חצי דמיו שלא כדין מחסרו דאי לא הוה צריך לה לא הוה מהדר אבתרה הו""א שלא נשביע אותם <sup>ד</sup>, קמ""ל <sup>ה</sup>.ואם היה שונה רק במקח וממכר הו""א דוקא במקח וממכר הטילו חכמים שבועה על כל אחד מהם כיון שמורה היתר לעצמו לאחוז בה שלא כדין שאומר חברי נתן דמים ואני נתתי דמים, כעת שאני זקוק לחפץ אקחנו וחברי ילך ויטרח לקנות אחר, אבל במציאה שאין לומר חברי ילך וימצא אחרת הו""א שלא נשביע אותם, קמ""ל.<br>והתוס' (ד""ה אי) פירשו דאי תנא מציאה משום דמורה היתר לעצמו ואמר חברי לא חסר ולכן תופס אע""פ שיודע שחבירו מצאה ולכן הטילו עליו חכמים שבועה כדי שיפרוש, אבל מקח וממכר שאין לומר כן, שאם היה יודע שחבירו קנאה לא היה תופס ומכך שתפס מוכח שסבור שהוא שלו ולו נתרצה המוכר, הו""א שלא ישבע דמשום שבועה לא יפרוש שהרי סבור הוא לומר אמת, קמ""ל דאפ""ה ישבע&nbsp;<sup>ו</sup>. וכן יש לפרש לגבי אם היה מזכיר התנא רק מקח וממכר&nbsp;<sup>ז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;""> <br>ד. פירש הרשב""א שמתוך שחשוד על הממון חשוד על השבועה. <br>ה. פירש הרשב""א (ד""ה אי) בדעת רש""י דקמ""ל דאף במקח וממכר מורה היתר.<br>ו. בתוס' הרא""ש פירש הצריכותא כתוס' וביאר את הקמ""ל דזימנין דבספק הקרוב לודאי תפיס ומיראת השבועה יפרוש.<br>ז. והרשב""א (ד""ה ואי) כתב שלדברי ר""ח שמשנתנו אפילו בדאיכא ודאי רמאי הכי פירושו דאי תנא מציאה הו""א מציאה הוא דרמו רבנן שבועה עליה משום דאיכא למימר דמורי ואמר, אבל מקח וממכר דליכא הוראה לא, קמ""ל דאפ""ה יחלקו בשבועה. ואי תנא מקח וממכר הו""א דוקא בדאיכא הוראה וכגון דיהבי זוזי תרוויהו, אבל מציאה דליכא הוראה לא, קמ""ל דיחלקו בשבועה, אי משום דמיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא לא אמרינן כר' יוחנן (ה,ב) אי משום דחיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו כאביי.</span>"	"ב""מ ב: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ה.&nbsp;כיצד אמרה הגמ' ולחזי זוזי ממאן נקט והרי כשאין מקחו בידו אינו נאמן ?	"רש""י (ד""ה ולחזי) תירץ שזה דוקא כשקיבל דמים משניהם אבל אם קיבל רק מאחד נאמן. והתוס' (ד""ה ולחזי) תירצו שנאמן כעד אחד וכונת הגמ' להקשות אמאי שניהם נשבעים, אותו שהמוכר מסייעו יפטר משבועה ואידך ישבע שבועה דאורייתא. ור""י פירש שבאמת לא נשאל את המוכר אלא את הלקוחות, שאין אנו חושדים אותם לשקר בזה לומר נתתי והוא לא נתן."	"ב""מ ב: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ו. מה כונת הגמ' דאיכא דררא דממונא? 	"רש""י פירש חסרון ממון. והתוס' (ד""ה היכא) פירשו שבלא טענותיהם יש ספק לב""ד שהספק נולד מעצמו."	"ב""מ ב: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ז.  כיצד ניתן ליישב משנתנו אף עם שיטת 1) בן ננס שאמר כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא 2) רבנן שאמרו המע""ה 3) סומכוס שאמר שחולקים בלא שבועה 4) רבנן שאמרו השאר יהא מונח עד שיבוא אליהו 5) רבי יוסי שאמר שהכל יהא מונח עד שיבוא אליהו?"	"1) שם ודאי יש שבועת שוא. כאן יתכן שאין שבועת שוא באופן ששניהם הגביהו ביחד.2) כשרק אחד תפוס אמרינן המע""ה. כששניהם תפוסים חולקים בשבועה. והתוס' (ד""ה התם) כתבו שיש שגרסו שכשהדבר של אחד מהם אמרינן המע""ה <sup>ח</sup>.3) סומכוס אמר דבריו בשמא ושמא והכא ברי וברי. ולמ""ד שסומכוס גם בברי וברי שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי היא. [א""נ כאביי משום ספק מלוה ישנה, לקמן ו,א]. כתבו התוס' (ד""ה ומה התם) דאי סומכוס ס""ל כבן ננס ניתן ליישב שסומכוס אמר שיחלקו בלא שבועה כשיש ודאי שבועת שוא, אבל במשנתנו אין ודאי שבועת שוא.4) שם השאר ודאי של אחד מהם לכן יהא מונח, אבל במשנתנו שיתכן שהטלית של שניהם חולקים בשבועה.5) שם ודאי יש רמאי, כאן מנין שיש רמאי שהרי אפשר ששניהם הגביהו ביחד. ופירשו התוס' שאין כאן רמאי משום שכל אחד סבור שהוא הגביה קודם.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ח.  וביאר בתורי""ד שאין החלוקה יכולה להיות אמת אבל במשנתנו החלוקה יכולה להיות אמת.</span>"	"ב""מ ב: - ג. ותוס'"		
